"אם נגיע למסקנה שהגל השני יוצר קושי לעמוד בתשלומי השכירות למגורים, לא נהסס לפעול ולקבוע מתווה בחקיקה של הסדרה רכה", כך קובע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בראיון בעיתון דה-מרקר בתאריך 2/8/2020.
הראיון עם המשנה ליועמ"ש ארז קמיניץ מגיע בהמשך למסקנות צוות בין-משרדי, שעסק בהשפעת מגפת הקורונה על דיני חוזים והגיש לממשלה באמצעות שר-המשפטים את המלצותיו ליישום ב-7 ליולי ושעיקרה - תנו לשוק לעשות את שלו (Laissez-faire). כל זאת ולמרות שהצוות קבע כי "חקיקת החירום בתקופת משבר הקורונה צמצמה את היקף פעילות המשק הישראלי באופן משמעותי על מגוון היבטיו, באופן שהשפיע על ענפי משק רבים, כמו גם על פרטים ויחידים" (אתר משרד המשפטים).
נראה כי המדינה בחרה בניהול סיכונים מחושב, מצד אחד להתערב היכן שהכשל והחשיפה קטנים. מצד שני היכן שהכשל והסיכון לצרכן גדולים - להשאיר את ההכרעה לכוחות השוק.
תנו לשוק לעשות את שלו Laissez-faire
מסקנות והמלצות הצוות הבין-משרדי הבהירו כי "הפיתרון המשפטי הנהוג והראוי מכוון לצורך להמשיך לקיים חוזים, תוך התאמתם לנסיבות שהשתנו. זאת, בין היתר, נוכח העובדה כי קיים חוסר ודאות רב באשר לתוצאה המשפטית שמכתיב דין הסיכול הישראלי" (אתר משרד המשפטים).
מכאן שיש לאפשר לשוק-החופשי (ועל דרך Laissez-faire) לעשות את שלו ולא להתערב.
מוטל על הצדדים לחוזה "לקיים משא ומתן מחודש במטרה להתאים את החוזה לנסיבות המשתנות על דרך של קיום החוזה בקירוב; השעיית חיובי החוזה עד למועד שבו פסק האירוע המסכל; ובמידה שקיום החוזה בקירוב איננו אפשרי או שונה באופן יסודי מהמוסכם בנסיבות העניין, לפעול לסיום החוזה בהסכמה" (שם).
במסקנות מודגש כי "הצוות מצא שמשבר הקורונה מהווה אירוע בלתי צפוי, שכן לא ניתן היה לצפות את המגיפה ובעיקר את השלכותיה. הקורונה יצרה נסיבות חריגות, שפגעו מהותית באפשרות לקיום החוזה כפי שהוסכם עליו. ואולם, אין בכך כדי לאפשר לצדדים לחוזה להתנער מחיוביהם החוזיים ועליהם לעשות כל מאמץ להמשיך ולקיים את החוזים שערכו ולהתאימם לנסיבות שהשתנו" (שם).
קמיניץ מסביר כי למרות ש-"היה ברור שצריך הסדר מהיר", בחר שלא לבחור צד וקבע כי "לא אסכים להגיע לתוצאה לא הוגנת ולא נכונה רק כדי להגיד שעשיתי משהו. האמירה שאנחנו לא יודעים מה הוגן ונכון לעשות חשובה לא פחות מאשר להגיד לאנשים שיתחלקו חצי־חצי, וכל הסדר שהוא ודאי - פוגע בצדק" ובוחר להעביר את הכדור ליד-הנעלמה של חוקי השוק החופשי באומרו, "אולי כאן הכלכלה צריכה לדבר".
המשנה ליועמ"ש מרחיב ומסביר כי "האמירה היא לצדדים - כדאי לכם למצוא את הפתרון ... זה סוג הפתרונות שאנחנו מצפים מהצדדים שיגיעו אליהם בעצמם" ולכן "לצדדים כדאי לשבת לשולחן המשא ומתן, לבדוק קווים אדומים ולנסות להגיע לקיום חוזה בקירוב. זה לא 'תפגינו רצון טוב', אלא אמירה שמבחינה כלכלית הרבה יותר כדאי לנסות להגיע להסכמות כאלה" (דהמרקר 2/8/20).
מעניין כי לעניין שכירות עסקית, קמיניץ בוחר להתעלם מפסיקת בית משפט השלום בתל-אביב מה-20.6.20 שכבר פסק נגד הצרכן ולטובת ספק השירות. שהרי, כאשר בוחרים שלא להכריע, כאילו מכריעים לטובת מי מהצדדים ועל דרך החזק ינצח.
לא מתקיים כוח עליון
דו"ח הצוות קובע ומצד אחד כי "חקיקת החירום בתקופת משבר הקורונה צמצמה את היקף פעילות המשק הישראלי באופן משמעותי על מגוון היבטיו, באופן שהשפיע על ענפי משק רבים, כמו גם על פרטים ויחידים" ומכאן "עקב שינוי הנסיבות, צדדים לחוזים שונים נתקלו בקושי להמשיך לקיים חוזים במתכונתם המקורית, כפי שהוסכמה על ידם בעת כריתת החוזים" (שם). אך כאמור בוחר שלא להתערב בפסיקה מסדירה ולמרות שלכאורה בעצמו טוען כי התקיימו נסיבות מסכלות.
אכן וכפי שכבר הוצג במאמר קודם "חוזים בשעת משבר", מצב העניינים בתקופה של מגפה בריאותית וכלכלית אינו חד-משמעי ולכן "טענת כוח-עליון מדרך של אסון-טבע, מצב-מלחמה או מצב-חירום-לאומי אינה על הפרק ועד שלא הוכרז רשמית על-ידי המדינה. היות שכך, כל חוזה נדרש להבחן על פי התייחסותו לנסיבות המסכלות, הסיכונים ולהפרות-היסודיות המפורטות בו, בהתאם למבחן הציפייה, המוצר או השירות, מבחן מצב הספק והלקוח והתנאים האובייקטיביים שהשתנו".
הצוות בחר להתלות בטענה זו, ועל אף שבכוחה של המדינה להכריז על אותו מצב חירום (ככוח עליון ואסון טבע) ומתוך הבנה כי "קיים חוסר ודאות רב באשר לתוצאה המשפטית 'שמכתיב' דין הסיכול הישראלי" (אתר משרד המשפטים) ואסור להשאיר את ההכרעה לכוחות השוק-החופשי.
מגזרים חריגים
יש לציין כי הצוות גם סימן מספר מגזרי פעילות חריגים כמופעי-תרבות, אולמות-אירועים, גני-ילדים וחוק מכר-דירות.
שם הוא "ממליץ על הסדרים פרטניים ביחס לענפים שעלה הצורך לקבוע בהם הסדר הוגן שיבטיח ודאות, ובכוונתו לקדם תיקוני חקיקה שיאמצו את ההסדרים. הסדרים אלה גובשו לאחר שהרשות להגנת הצרכן ולסחר ההוגן הניחה תשתית מקצועית" (שם) רלבנטית.
בנוסף, חידש המשנה ליועמ"ש בראיון והבהיר כי המדינה תראה לנכון להתערב בחקיקת הסדרה גם בתחום השכירות לדירות מגורים ובעקבות סקר שקבע כי רק כ-10% מהחוזים לא הגיעו להסדר עצמי. יובהר כי בראיון עצמו, קיימת התייחסות פרטנית לעניין "תשלומי השכירות למגורים" (דהמרקר, 2.8.20) ולא למגזר העסקי ולכן נראה כי בתחום זה תבחר המדינה שלא להתערב ובנימוק כי "בשכירות עסקית השונות היא אדירה" (שם).
נראה כי המדינה בחרה בניהול סיכונים מחושב, מצד אחד להתערב היכן שהכשל והחשיפה קטנים. מצד שני היכן שהכשל והסיכון לצרכן גדולים - להשאיר את ההכרעה לכוחות השוק.
ואכן, בית-משפט השלום בתל-אביב, אף הקדים בפסיקה בתיק תא"ח 20-05-4492 בתאריך 20.6.20 וקבע כי "יש לשלם דמי שכירות על נכס שהיה מושבת בתקופת קורונה, או לפנותו" (פסיקה תקדימית: תשלום שכירות גם בזמן קורונה) ובכך למעשה הקדים ואימץ את המלצות הצוות.
הבהרה: אין בדברים האמורים מבחינת יעוץ משפטי וחובה להתייעץ עם עורך דין.