סדרת פסיקות, שהתפרסמו לאחרונה, קובעת - מוניטין אישי של עורכי דין, מנצח מוניטין של המשרד עצמו.
בפסיקה שפרסמה השופטת רות רונן, במשפט הדן בערך המוניטין של משרד רוזנצוויג שפרן גרא ושות' שפורק ב-1997, היא גורסת כי: "משרד עורכי דין שיש לו מוניטין נפרד מזה של שותפיו הוא משרד שהלקוחות מגיעים אליו לא רק בגלל זהותם הספציפית של עורכי הדין העובדים בו, אלא גם בגלל המותג של המשרד עצמו". אולם, הרחיבה כי בהתבסס על פסיקתו של השופט חגי ברנר, מבית המשפט המחוזי, יש לקבוע גם כי למשרד עורכי דין המקיים מוניטין משל עצמו, מן הסתם נתון שם פירמה כזה המייצג את שם המייסד או המייסדים ואלו אינם בהכרח כבר פעילים באותה פירמה. או יתר שכן אינם בין החיים.
לפיכך, קבעה השופטת רונן כי, המשרד בנידון הוא "מהסוג שאין לו מוניטין נפרד מזה של שותפיו ... ההנחה היא כי הקשר עם הלקוחות הוא קשר אישי, והלקוחות מגיעים אליו בעיקר בשל ההכרות שלהם עם עורך הדין המטפל בהם, ולא בשל המוניטין של המשרד". ובכך, הפריכה את טענת התובע בתיק - עו"ד אבי גרא שהיה שתוף לשעבר במשרד - שדרש פיצוי יחסי מחלקו במוניטין המשרד וזאת בעקבות מעבר ומיזוג של השותף עו"ד רוזנצוויג לתוך משרד גורניצקי ושות' שבו הפך לשתוף בכיר. לטענתו, אין זה מן ההגיון שמהלך זה - שהתרחש מיידית לאחר פירוק השותפות האמורה - לא התבסס על מוניטין שצבר משרד עורכי הדין בו היה שותף (המבואות מתוך TheMarker).
פסיקה זו, כאמור מצטרפת לפסיקתו של השופט חגי ברנר בתיק שותפות עו"ד אמנון רפאל ושבה פסק כי, "ככל שהיה לשותפות מוניטין משל עצמה, הרי שרפאל נטל ממנו חלק, לא פחות ממה שנטלו רבינוביץ', מהולל, ענבי וסודרי". יתר על כן, בבואו של השופט לקבוע את ערך חלקם היחסי של השותפים במוניטין אותו הגדיר זניח, הוא מרחיב בנושא המוניטין האישי של כל אחד ואחד מעורכי הדין כפרטים, באומרו: "הסכמתם של מרבית הלקוחות לעבור אל השותפות החדשה, גם אם ניתנה מבעוד מועד ועוד בטרם פורקה השותפות, אינה מלמדת בהכרח על נטילת המוניטין של השותפות ככזו, שכן סביר הרבה יותר להניח כי הלקוחות בחרו להמשיך ולקבל את השירות מאותו שותף שהעניק אותו להם קודם לכן, קרי בשל המוניטין האישי של אותו שותף" (המבואות מתוך TheMarker).
הווה אומר ובהתבסס על דברי שני השופטים - רות רונן וחי ברנר - כי במרבית המקרים ואלא אם יוכח אחרת: ערך מוניטין של עורך דין גובר על ערך מוניטין משרד עורכי הדין בו פעל.
שקלול מוניטין עורכי דין
ניתן, אם כן ללמוד כי בבואנו לשקלל מוניטין של משרד עורכי דין, עלינו לבצע ראשית כל הערכת מוניטין אישית לכל אחד ואחד משותפיה. ואל לנו להניח כי סכומם ישקף את המוניטין המשוקלל של המשרד ובפרט אם זה אינו מסמל שותפות היסטורית ומשמר בה את שם המייסדים כמותג בעל ערך המתנשא מטאפיסית מעל השותפים בפועל ומשמש כמנוף שיווקי גרידא.
למעשה, ד"ר שרה פרזנטי מחלקת מוניטין של משרדי עורכי דין לשני הבטים מרכזיים ומסבירה: "כאשר באים לבדוק את המוניטין של משרד עורכי דין, ההתייחסות היא לשני המושגים בהקשרים שונים. את הלקוח שבא למשרד עורכי דין לקבלת שירות מעניין רק המוניטין האישי. לעומת זאת כאשר משרד עורכי הדין מקבל שותף חדש או נפרד משותף קיים, עיקר ההתייחסות היא למוניטין המסחרי, דהיינו הנדוניה של לקוחות שהוא מביא עמו או שיישארו במשרד לאחר לכתו, מתוך הנחה (לעיתים מוטעית), שניתן לכמת את חלקי השותפים במוניטין במספרים חשבונאיים". יתר על כן, היא מחדדת וקובעת כי "...מוניטין אישי, למרות היותו נכס קנייני, לא ניתן להעברה. אין הוא נכס עסקי במובן הטהור של המילה, שניתן להעבירו ולמשכנו ככל נכס עסקי אחר. מוניטין זה הוא אישי של אדם והולך עמו. כאשר לעורך דין מוניטין אישי והוא עוזב את המשרד או הולך לעולמו, הולך עמו גם המוניטין האישי כיוון שהוא חלק מאישיותו".
אמירה אחרונה זו, כמובן סותרת את דברי השופטים רונן וברנר אודות מוניטין אפשרי למשרד עורכי דין הנושא את שם דור המייסדים ההיסטורי ומניב לקוחות בהתבסס על מוניטין נצבר זה. אולם, היות ואלו מקרים בודדים ושאינם מעידים על הכלל - ניתן לאמץ את קביעתה של ד"ר פרזנטי בהסתייגות קלה.
גם בהתבסס על הרצאתו של עו"ד איתי כהן, בפני לשכת עוה"ד ת"א והמרכז מה-4.5.04 הוא מתייחס למוניטן האישי אותו צובר העורך דין, באומרו - "הגדרה נוספת למוניטין היא זו המתייחסת למוניטין של יחיד הנצמד אל שמו, כי הרי הוא נרכש על ידו במהלך שנות עבודה והוא מתבטא בבקיאות, בכישורים ובקשרים בתחום פעילותו". אולם, גם קובע כי "... יש המתייחסים למוניטין כאל פוטנציאל של המשרד למשוך לקוחות בעתיד ..." ולכן המוניטין האישי תורם לביסוס מוניטין משרדי לטווח הארוך, או פוגע בו בעת עזיבת אחד השותפים.
שימור ערך מוניטין לעו"ד הבודד
הלקח החשוב ביותר, אם כן, הוא עבור עורך הדין הבודד - אם כשותף במשרד עורכי דין גדול ואם בתחילת דרכו בפירמה צעירה בעלת שותפים בודדים: עבור עורך דין המוניטין האישי ובכפוף לכך היכולת להניב לקוחות חדשים ונאמנים לטווח ארוך הם נכס שחובה לטפח ולשמר. זאת, על אף ולמרות המוניטין לכאורה שצובר המשרד בו פועל עורך הדין.
ביום שבו יבקש עורך הדין הבודד לעזוב, או לחילופין יתפרק המשרד מסיבות אחרות ושאינן תלויות בו, יש ומוניטין אישי זה יניב לו נכסים ודיבדנדים מפתיעים וחיוביים ביותר.
תקדים שלילי לחוסנו של משרד עורכי הדין
לסיכום, כבוד השופטת רונן וכבוד השופט ברנר אומנם פסקו בשום שכל ובהתאם לניתוח העובדות והעדויות שהוצגו בפניהם. אולם, בפועל יצרו תקדים שיאיר באור שלילי את הנאמנות של עורך הדין הבודד לפרימה בה הוא פועל. כל זאת, מתוך התבוננות קדימה לאותו יום בו יאלץ זה לעזוב את המשרד מסיבות כאלו ואחרות ועל הנתח אותו יכול ליטול עמו.
לפיכך, פגעו השופטים ביכולת של משרד עורכי הדין לייצר חוסן ואחדות פנימית מובנים, בהגדרתם כי המסגרת נטולת מוניטין ובהכרח ערך ולכן עדיפה התמקדתו של הפרט, פנימה - באני האישי והעצמי על פני תרומה מיטבית ומרבית למערכת בה הוא פועל.
כפי שכבר כתבתי במאמרי מוניטין במשרדי עורכי דין: "היות שמקצוע עריכת הדין מתאפיין בדרישה לרמת אמון גבוהה ביותר - הרי שגם בין השותפים במשרדי עו"ד נדרש לקיים ולתחזק רמת אמון דומה שתאפשר את קביעת הערך במקרה של מיזוג או פירוק". אולם, בהנתן פסקי הדין האמורים - נדמה לי שקיומה של אותה רמת אמון נדרשת יהיה סוג של 'חציית ים סוף' המושגת רק בעזרתו של כוח עליון והוא בית המשפט.
הבהרה: אין בדברים האמורים מבחינת יעוץ משפטי וחובה להתייעץ עם עורך דין.