משבר הקרונה, מציב בפנינו התלבטות - איך מתייחסים לחוזים שנחתמו בעת שגרה ובשעת משבר?
טענת "כוח עליון" מדרך של אסון-טבע, מצב-מלחמה או מצב-חירום-לאומי אינה על הפרק ועד שלא הוכרז רשמית על-ידי המדינה. היות שכך, כל חוזה נדרש להבחן על פי התייחסותו לנסיבות המסכלות, הסיכונים ולהפרות-היסודיות המפורטות בו, בהתאם למבחן הציפייה, המוצר או השירות, מבחן מצב הספק והלקוח והתנאים האובייקטיביים שהשתנו.
עדכון פסיקות בית המשפט בנושא ויישום בפועל של הוראות סעיף 18 לחוק התרופות והתנאים המצטברים לסיכול - ראו פה.
השאלה המהותית - מי מהצדדים יכול או צריך לספוג את העדר היכולת לעמוד בתנאי החוזה כשירות, מוצר או כל תמורה אחרת?